החלטה בתיק ת"א 1860-09

1.      המבקשת הודיעה במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 30.3.11 כי עניין לה בתיקון תביעתה ובקשתה זו היא המונחת בפני.

2.      עניינה של תביעה זו בתמצית הינו נזקים שנגרמו ע"פ הנטען לתוצרת חקלאית של המבקשת (גידולי שחת) כתוצאה ממעשה הצתה המיוחס לנתבע מס' 1 (להלן:"שמקה"), אשר ע"פ הנטען פעל על דעת עצמו ו/או כשליחו/ כעובד או בעל חוזה של הנתבעת מס' 2 (להלן:"האגודה").

מעשה ההצתה הנטען התבצע ביום 27.06.06 בתחום המקרקעין אשר לטענת המבקשת נתונים היו בחזקתה וכדין בעת ההיא (להלן: "המקרקעין").

להשלמת התמונה יצויין כי קדמו לתביעה זו הליכים משפטיים רבים וממושכים למדי שעניינם טענות האגודה כנגד המשך שהותה והחזקתה של המבקשת במקרקעין נשוא התובענה. הליכים אלו כללו הן הליך בוררות והן התדיינות ממושכת בערכאות משפטיות שונות כמפורט בכתב התביעה המתוקן שהגישה המבקשת ביום 14.9.10. תקיונו דאז של כתב התביעה נבע מרצון המבקשת בצירוף האגודה כנתבעת נוספת ועל רקע טענות שמקה  אשר לשיטתו פעל בשירות האגודה.

בין ההחלטות שניתנו ונוכח חשיבות הדבר לבקשה דלפני, יצויין פסק הבורר מרדכי שטרן מיום 19.2.06 ולפיו המבקשת תוכל לפנים משורת הדין להמשיך ולעבד את המקרקעין עד ליום 31.8.06 לכל המאוחר (להלן: "החלטת העיבוד").

המבקשת תלתה יהבה בהחלטת העיבוד עת טענה ולאורך כל תביעתה כי בדין היתה ישיבתה במקרקעין במועד ההצתה נשוא התביעה ומשכך ייחסה למשיבים מעש שלא כדין עת פלשו למקרקעין והזיקו לתוצרת החקלאית שהיתה במקום.

3.      במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.3.2011 טענו הצדדים ממושכות תוך שהאגודה בפרט מלינה ובתוקף על כי המבקשת גוררת אותה להליך משפטי נוסף שלא לצורך ותוך שהיא בוחרת להתעלם מתוכנה המלא של החלטת העיבוד.

האגודה חזרה למעשה על שהודגש בכתב הגנתה כי החלטת העיבוד ניתנה תוך שהיא מותנית מפורשות בתנאים אשר המבקשת לא השכילה לקיימם, כשבכך שמטה את הבסיס לאפשרות קיומה של זכות חוקית להחזיק במקרקעין.

תנאים אלו נקבעו מפורשות בהמשך לציטוט שמביאה המבקשת בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן מתוך החלטת העיבוד, אלא שהמבקשת לא טרחה לציינם כחלק מציטוט זה שהמשכו: "וזאת אך ורק לאחר קיום האמור בסעיפים ד' ו-ה' דלהלן..."

סעיף ד' הנ"ל קובע חובתה של המבקשת, בין השאר,לשלם לאגודה מיידית הן סך של 52,000 דולר עבור הקצאת המקרקעין לעיבודים לשנה שסיומה ביום 31.8.06 והן את חשבון המים שחייבת המבקשת לאגודה. סעיף ה' קובע חובתה של המבקשת, בין השאר, ליתן ערבות בנקאית אוטונומית לאגודה על תשלום המים בהמשך העיבודים, ואף זאת מיידית ולמעשה עד ליום ב' באדר תשס"ו.

4.      הצדדים הוסיפו וטענו במהלך הדיון באשר למשמעות ההליכים המשפטיים השונים אשר נתקיימו ביניהם, ולא אחזור על הדברים, אולם אין ספק כי טיעוני המשיבים הם שהביאו את המבקשת לעורר בקשתה דלפני משנוכחה בקשיים המוערמים עליה בטיעונים אלו.

בקשת המבקשת לתיקון כתב תביעתה האחרון מתייחסת לשני עניינים: האחד - צרופה של טענה לפיה ההפקדה הכספית הנדרשת ע"פ החלטת העיבוד נעשתה ובכל הנוגע לערבות הבנקאית הנדרשת, הרי שהאגודה ויתרה על ערבות זו. השני- צרופה של טענה לפיה אף אם ימצא כי למבקשת לא הייתה במועד הרלוונטי זכות להחזיק במקרקעין נשוא התובענה, הרי שעדיין אחראים המשיבים לנזקיה משלא היו רשאים לנהוג כפי שנהגו.

ב"כ המבקשת, יש לציין, סבור היה כי אין הכרח בתיקון כתב התביעה לשם העלאת טיעוניו הנזכרים לעיל וכי יוכל לעשות כן במסגרת תצהיריו אולם נוכח הערות ביהמ"ש ובאי כוח המשיבים בעניין זה, ביקש כי ביהמ"ש יאפשר תיקון נוסף של תביעתו או הגשתו של כתב תשובה לכל הפחות.

אמנם כתב התביעה תוקן פעם אחת וזאת לצורך צירופה של האגודה כנתבעת אולם לשיטת ב"כ המבקשת אין מקום לדקדק עימה משמצויים אנו בראשית הדרך ובעוד עבור האגודה לפחות עסקינן בקדם משפט ראשון. באשר להוצאות, הרי שאלו תובאנה בחשבון בסוף ההליך.

5.      ב"כ האגודה מביע התנגדות נחרצת לתיקון המבוקש אשר יש בו לטענתו כדי להסב לאגודה עינוי דין משזו השקיעה עשרות אלפי שקלים לצורך ניהולם של ההליכים המשפטיים שנסתיימו סוף סוף בשנת 2006. לטענתו, עיון בכתב ההגנה מלמד כי זה נושא התייחסות מפורשת לאי קיומם של התנאים נשוא החלטת העיבוד ולהעדר זכות למבקשת לפיכך להמשיך ולהחזיק במקרקעין.

מכל מקום, אף אם סבור ביהמ"ש כי מקום לאשר תיקון כמבוקש, הרי שבנסיבות העניין יש לחייב את המבקשת לשלם לאגודה סך של 15,000 ש"ח וכתנאי לביצוע התיקון המבוקש.

ב"כ שמקה מצטרפת לדברי חברה ומוסיפה כי למבקשת ניתנה כבר ההזדמנות לתקן תביעתה והייתה בידה האפשרות ולמעשה פעמיים, להגיש כתב תשובה אם חפצה הייתה בכך.

זאת ועוד, לדבריה ממילא אין טעם בתיקון הראשון המבוקש שכן המבקשת מתיימרת לטעון לויתור מצד האגודה על תשלום על סך של 52,000 דולר בלבד בעוד שהחלטת העיבוד נושאת תנאי נוסף של הפקדת ערבות בנקאית כאמור אשר אין חולק כי לא קוים.

6.      גישתה של ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות הינה ליבראלית למדי, בפרט באין חריגה מעילת התביעה המקורית, וייעודה לאפשר גיבושן של השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. רשות התיקון נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ובמסגרתו ייבחן, בין השאר, השלב אליו הגיע הדיון בתיק. ראה בספרו של א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' תשיעית בעמ' 148 - 150.